המראה שלי בסדר אבל אני צריכה להרזות קצת, הלימודים סבבה אבל חלק מהמרצים פחות טובים, הבן זוג שלי נהדר אבל הייתי רוצה שיעבוד פחות שעות, העבודה שלי בסדר אבל הייתי רוצה להרוויח יותר… כאשר יש לנו בעיות ״גדולות״ כל הבעיות של ״היינו רוצים״ של ״לא מספיק״ נעלמות, אבל מה קורה בתקופות שהכל ״רגיל״, שגרה, אין בעיות ״גדולות״
למה אנחנו לא מאושרים ושלווים?
המחשבה שרווחת בקרב רובנו שרק אם נהיי מרוצים (עבודה, בן זוג, ילדים, מראה וכו׳ וכו׳) יגיע האושר והשלווה היא בעצם מלכודת כדי שנמשיך לעשות עוד ועוד גם אם זה גורם לנו להיות עייפים, עצבניים ולחוצים כי תמיד נרצה עוד ועוד, כי אין דבר כזה מושלם, תמיד משהו יהיה חסר.
אז מה אפשר לעשות-ֶ
-במקום להתעקש על שלמות לשים לב מתי טוב דיו (good enough) טוב במידה מספקת, שכן לא משנה מה מספר האפשרויות העומדות לפנינו וכמה זמן נבדוק אותם, אף פעם לא תהיי אפשרות מושלמת, תמיד משהו יכול להשתנות בדרך, לא להיות בדיוק מה שחשבנו, מה שמוביל ל ״אילו רק״ ו״מה היה קורה אילו״, אכזבה, תסכול, חרטה, חוסר סיפוק ואומללות.
להסכים שאולי אי אפשר להשיג שלמות וגם אם היא קיימת האנרגיה המושקעת בהשגתה יכולה להוות מחיר גבוה יותר בהרבה מהרווח שלה.
- להעריך את מה שיש ולא מה שאין. אין הכוונה לנטוש את כל המטרות שלנו, אין הכוונה לא לנקוט בפעולה שהדברים יהיו כמו שאנחנו רוצים, אין הכוונה להתפשר על כל דבר אבל כן לקבל שאף פעם לא יכול להיות הכל מושלם, להנות, להיות מרוצים ושמחים ממה שיש עכשיו.
אם נוכל מידי פעם לעצור, לנוח ולומר- עכשיו הכל בסדר, אם נהנה מהאוצרות שלנו כפי שהם, נוכל לחוות רגעים של אושר ושלווה.